מסורת הוודו 

וודו היא מסורת מונותיאיסטית, על פיה יש "אלוהים" אחד, הגראן-מאט הוא המקור.
יחידת האנרגיה האינטליגנטית האחראית להתפתחות החיים על פני כדור הארץ.
היקום הרחב הוא מגרש משחקו, הוא יודע לתעל את האנרגיה מעצמו ומהסביבה לצרכיו ונמצא בתהליך מתמיד של ניסוי למידה ושיפור עצמי. כך הגיע גם לכדור הארץ.
לפי ההבנה הוודואיסטית הגראן-מאט, מרוחק ולא מתעסק בענייני האדם.
אין זה אומר שהוא פחות אהוב ונערץ, הוא עדיין הבורא הטוב, אך ברור שהוא התרחק והיום אינו נגיש לבני האדם, היקום כולו עומד לרשותו.
בתקופה בה היה פעיל יותר בכדור הארץ גרם בניסוייו למספר שינויים באיזון המקומי. מיקרים קיצוניים של הפרת האיזון יכולים להשפיע על היקום הרחב שהוא מרחב קיומו. בכדי לשמור על האיזון השאיר בכדור הארץ את הלואה, הם ה"מסתורין" שמשרתים תחתיו, שגריריו.
ישנם מאות לואה ואולי יותר, הם ההרמוניה של העולם.
הן שולטות באיתני הטבע, בקשר האינטואיטיבי, בטוב, ברע, באהבה, בבריאות, בחיים, במוות, בהצלחה, בצמתים ובפרשות הדרכים.
הם ישויות מגוונות, כוחות אנרגיה אינטליגנטיים, מלאכים, נשמות נעלות.
הלואה כולם נחותים מהגראן-מאט, חלקם נבראו ישירות על ידו ושרים ישירות למרותו.
הם נגישים לכל בני האדם ישירות.
בוודו, משרתים אותם. הם נמצאים במרכז המסורת, הפולחן הטכסים הכול מכוון ומופנה אל הלואה.
לא סוגדים או עובדים את הלואה כמו שסוגדים לאלוהים.
מערכת היחסים בין הלואה לאדם היא אישית, משוחררת ואף חברית.
בין מחזורי החיים, אנו מתקיימים עמם וכמותם.
בכדי להבין זאת עלינו להבין תחילה את עצמנו.

על פי הוודו האדם הוא שילוב של שלושה מרכיבים:

1. הגוף הפיזי.
2. המלאך טוב קטן (טי-בון-אנג') - האישיות
3. המלאך טוב גדול (גרוס-בון-אנג') - הנשמה ורוח החיים.

המוות הוא לא סיום החיים, אלה מעבר למצב אחר, מימדים אחרים.

הגוף הפיזי: חוזר למחזוריות החומר בכדור הארץ בה הוא קיים.
המלאך הטוב הגדול: עובר לארץ המתים, משכן הלואה, בה הוא בן בית ומתקיים כלואה עד שיבחר לחזור לסבב נוסף בעולם הגשמי.
המלאך הטוב הקטן: נשאר קצת יותר בסביבת הגוף ואז עובר גם הוא לארץ המתים. ומתקיים בשושלת האבות.

האבות הם המלאכים הטובים הקטנים, בהמשך דרכם.
הם האישיות והרצון והחזון של המת.
אבות ואימהות כאחד.
שושלת האבות של אדם, מתחילה בשני הוריו הביולוגיים, ממשיכה בהוריהם, הורי הוריהם וכן הלאה. ללא קשר לטיב הקשרים בתקופת קיומו הפיזי

המלאך הטוב הקטן תלוי לקיומו במקור אנרגיה חיצוני. בתקופה הראשונה לאחר המוות הוא עדיין מקבל אנרגיה מסביבתו בעולם הפיזי, אך לאורך זמן מקורות האנרגיה היציבים היחידים הם הצאצאים.

הקשר של הוודואיסט לאבותיו חשוב מאוד.
החיים הם הנציגים, השגרירים, של האבות ומקור האנרגיה העיקרי של השושלת, אבות הביולוגיים תמיד יהיו סקרנים ומעוניינים בחיי צאצאיהם. אך הניסיון הזיכרון וההיסטוריה בידיהם. והם רואים ומבינים את תמונת קיומינו מזווית רחבה יותר.

במקום להשתמש במוסג וודואיסט, נוהגים לומר "משרת את גינין" (המולדת, אפריקה) או "משרת את הלואה"

הוודו היא מסורת העוברת מחונך לחניך במשך.
החניך בוחר לאיזו משלוש דרגות ברצונו להגיע: הונסי קאנזו היא הדרגה ראשונית, במשך כשבועיים, הכירות ראשונית עם הלואה, בשלב זה מכין החונך את החניך לדיבוק ע"י לואה.
בשלב הסי-פוואן, מתמקדים בחסותה של לואה ספציפית, הלואה מאט-טאט של החניך.
זוהי דרגת כהונה הראשונה, בסיומה החניך/ה נחשבים להונגאן או מאמבו סי-פוואן.
הדרגה השלישית והגבוהה ביותר היא הונגאן או מאמבו אסוגווה ואמור להיות בידיהם מספיק ידע והבנה בכדי להקים בית משל עצמם ולחנוך אחרים.
הדרגות לא בהכרח מושגות בסדר הדרגתי, ורוב הנחנכים לדרגה של הונגאן או מאמבו אסוגווה יעשו זאת ברצף בכדי לחסוך זמן וכסף.
אילו שעוברים חניכה לדרגת הונסי קאנזו לרוב בוחרים להישאר הונסי ולא להמשיך לדרגת הונגאן או מאמבו.

כל אחד יכול לקחת חלק בוודו ואין כל הגבלות דרישות לגבי מין גזע גיל או העדפות מיניות, והנחנכים לא מתבקשים לוותר על דתם המקורית, הרבה מהמשרתים את הלואה בהאיטי, הם גם נוצרים קתוליים.
החניכה היא המלצה לא חובה.
המשרתים את הלואה מבלי לעבור חניכה נקראים הונסי בוסאל, הונסי פרא.
מקור השם, הוא בתופעה מוכרת מטקסים, בהם הלואה בוחרת לדבוק בגופו של הונסי בוסאל. בפעם הראשונה שזה קורה המלאך הקטן בדרך כלל נלחם ולא מפנה את מקומו בקלות.
למתבונן מהצד, התופעה תראה כאילו קיבל האדם התקף מלווה בתנועת מוזרות, התקבצויות ועיוותים פיזיים.

הלואה מתקשרים עמנו בחלומות ובדרכים מוזרות ושונות. דרך התקשורת הברורה לנו ביותר היא בדיבוק, בדרך זו הלואה דבק בגופו של אדם וכך מתקשר ישירות עם הסובבים.
הלואה דבקים בכל אדם כרצונם, נדיר שלואה ידבוק בגוף אדם מיוזמתו/ה.
הסיכוי לדיבוק בטקס הוא גדול, לא אחת זוהי מטרת הטקס. אנו יוזמים את הקשר ומבקשים לתקשר עם לואה מסוימת.

במקומות בהם המסורת נפוצה היא המהווה חלק משמעותי בחיי המשפחה והקהילה. והיא רגישה מאוד לצרכים ולנסיבות החיים.
מסורת הוודו מעצימה את האדם. היא נותנת את הכלים ומאפשרת את מעבר האדם ממצב פסיבי למצב אקטיבי בו האדם בשליטה על גורלו.
זוהי מסורת פרקטית ותועלתנית המאפשרת לרבים לזכות בתמורה מעשית מיידית.
בעזרת ההבנה, הוה-וה, בובות וודו והלואה ניתן להיחלץ ממצבים שנראים אבודים. ולהוביל את הווה ועתיד למחוז חפצינו.

בעזרת מסורת הוודו, יש לנו היום, את האפשרות לשנות את נסיבות חיינו ולשלוט בגורלנו.
הידע עתיק מלמד על הפוטנציאל הטמון בחיים במימד הפיזי, להבין את האפשרויות, ולנתב את גורלנו כגזע.